פרוייקט של 17 דיוקנאות של פעילים מהקהילה הגאה בישראל , היצירות צויירו בשנים 2003- 2005
הציורים הם בסגנון היפר ראליסטי של פעילים ופעילות מהקהילה הגאה בישראל , כמובן שיש עוד דמויות אייקוניות נוספות שלא ציירתי כך שאני מתנצל מראש כלפיהם , הפעילים הם מהתחום הפוליטי,התרבותי וחיי הלילה שתרמו להקהילה הגאה במהלך שנות ה 80 וה 90 של המאה העשרים.
פרופסור עוזי אבן - פרופסור לכימיה. ח"כ ההומוסקסואל הראשון בישראל , תרם להקרה בזכויות להט"בים במקום העבודה, אימוץ ילדים , נישואים גאים.
תיאו מינץ - ממקימי אגודת ההומואים הלסביות והטרנסגנדרים בישראל.
רן קוצר - במאי קולנוע. מפיק תוכניות טלוויזה יוצר דקומונטרי של הסרטים : סיבת המוות הומופוביה, משחקים גאים וסרט תיעודי על עמוס גוטמן.
טל איתן - צלם אופנה ופרסום , אוצר תערוכות ואיש חיי לילה.
אבי סופר - תכשיטן ויוצר בזכוכית, יושב ראש אגודת הלהט"ב לשעבר.
חי בן שושן -איש חיי הלילה ונבחר לתחרות גבר השנה בישראל.
איתי פנקס - יושב ראש אגודת להט"ב לשעבר, ממקימי המרכז הגאה, סניפים של האגודה בפריפריה , ופעיל לשעבר בפוליטיקה העירונית שקידם רבות את זכויות הקהילה בתל אביב.
אירית רבינוביץ - ציירת ישראלית , ילידת באר שבע.
מיכל עדן - עורך דין והפוליטיקאית הגאה הראשונה בישראל. פעילה בקל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית, מקדמת את נושא הפונדקאות, הורות גאה, זכויות להט"ב , הקמת בית דרור - מעון לנערים ונערות מהקהילה שנפלטו ממשפחותיהם .
יובל חץ - מפיק ארועים וספורטאי תריאטלון ומקדם את נושא הספורט בקהילה הגאה.
אלון סטריקובסקי - יושב ראש אגודת להט"ב לשעבר.
צבי מרמלשטיין - משורר הומוסקסואל כותב הספר המופתי " מחזר על פתחי עליונים ותחתונים ".
שז - משוררת וסופרת ישראלית.
אלי שרון - קצין צה"ל דרגת אל"מ הגאה הראשון. בעבר עסק בקידום תיירות גאה וקיום מטפל זוגי.
רמי הסמן - פרסומאי ומראשי המאבק לזכויות נשאים וקידום ההסברה על איידס בישראל.
אייציק יושע - עיתונאי ויושב ראש אגודת הלהט"ב לשעבר.
גדי ששון - עיתונאי סופר ועורך מגזין הזמן הורוד .
תהליך העבודה על סדרת ציורי הדיוקנאות היה דרך מפגש אצל הפעילים בבתים שלהם , צילמתי אותם ואז עבדתי בטכניקה של פוטו ריאליזם על הציורים הללו ( כמו הצייר המפורסם צ'אק קלוז ) התחלתי ברישום מאוד קפדני על בד קנבס לבן - את הרישום עשיתי עם עבודה עם מקרן שקופיות כאשר מקרינים את הצילום על הבד הלבן ואז יוצרים סוג של מפה שנותנת את קווי המתאר והטונליות של הצבע מבהיר לכהה, אחרי שסיימתי את הרישום אז בחרתי לי את פלטת הצבעים שאני רוצה להשתמש בה כדי ליצור את הדיוקנאות , כצייר אני כמעט נוגע בכל סוגי הטכניקות : מציור בסגנון פוטוריאליזם , ציורים ורישומים רבים נעשו מתוך התבוננות בחפצים , טבע דומם , פרחים , דמויות או מתוך התבוננות חופשית בצילום כל שהוא ... וכמובן ציורים רבים נעשו בצורה חופשית מהדמיון , כך שמבחינה טכנית אני מרשה לעצמי להשתמש במבחר עצום של מרבית טכניות של הציור , כמו כן עם הניסיון רב השנים התנסתי בכל המדיומים מרישומים בעיפרון, טוש, מרקרים , דיו, צבעי שמן , צבעי אקריליק , צבעי מים , צבעי גואש, עבודות על נייר ועל בדי קנבס, יצירות על דיקט מעץ, יצירות על ספרים ,
הופתעתי לראות שמרביתם של הפעילים בלי קשר לפעילותם עבור הקהילה הגאה הינם דמויות דומינניות בחיי החברה הישראלית, רובם קצינים בצה"ל (להבדיל מהדימוי שיש להומואים כאילו הם לא מתאימים לצבא) בעלי מקצועות שתורמים רבות להתפחות החברה הישראלית ברמה הכלכלית, תרבותית וחברתית.
רובם במצב כלכלי גבוהה ומהאליטה של החברה הישראלית,
ציירתי אותם בסביבתם הטבעית , בבתים היפים והמטופחים וחלקם רק דיוקן ללא רקע .
המטרה שלי הייתה דווקא להראות את הצד הבורגני של הקהילה, דרך ציור הסגנון הריאליסטי השמרני , דרך הדיוקן על רקע פנים הבית המטופח בהם הם חיים , ובחירה בפעילים מכל גיל (להבדיל מהיצוג הרב שניתן להומואים שמוצגים לא פעם או כשוליים , או עיסוק יתר בתרבות פולחן הגוף , היופי והנעורים כפי שמוצג רבות בקהילה הגאה. וגם לי יש לא מעט עבודות כאלו ...
רציתי בסדרת הדיוקנאות לתת דגש על העיסוק והתרומה לקהילה.
הפרוייקט הזה הוצג על גליונות מגזין הזמן הוורוד במשך חודשנים , עם תאור הרזומה של כל פעיל ופעיל .
בשנת 2009 ביום מצעד הגאווה , ( אירוע המוני עם מאות אלפי אנשים ) אבי סופר אצר את התערוכה שהוקדשה לפרוייקט הזה של ציורי הפעילים במרכז הגאה.
חלק גדול ומשמעותי מהיצירות הללו נרכשו על ידי האספן עמוס שוקן שרכש מאות מיצירותי.
הציורים הללו ממשיכים לקבל חשיפה גדולה באינטרנט בעקבות הפרסומים הרבים שניתנו לאורך השנים לפרוייקט המיוחד הזה.
עבורי זו הייתה דרך להחזיר לקהילה הגאה על שנים רבות שמסגרות של הקהילה הגאה כמו עסקים , בתי קפה, מגזינים, מרכזים גאים הציגו את יצירותיי, תמכו בי כאמן וחברי הקהילה גם רכשו ממני יצירות אמנות ואיפשרו לי להמשיך ליצור ולעבוד, משימה מורכבת לכשעצמה לכל אמן לשרוד מאמנותו.
לאורך השנים היצירה שלי כאמן השתנתה והייתי מאפיין אותה בשני סגנונות ציור מרכזיים , סגנון ציור אחד הנו הציור הריאליסטי שעימו יצרתי את סדרת ציורי הזוגות של ההטרוסקסואלים ,הומואים ,לסביות, נשים בהריון , את סדרת דיוקנאות מהקהילה הגאה בסגנון פוטוריאליזם, ציור ראליסטי של בן הזוג אסף הניגסברג בסגנון ראליסטי - צבעוני וסדרת ציורי זוגות הפרחים הריאליסטית אקספרסיבית , ומנגד ישנו את הסגנון השני שהוא הציור הנאיבי שאיתו ציירתי בעיקר את הנוף האורבני של ערים בישראל ובעולם סוג של אידיאלזיציה של המציאות וציורי הרחובות עמוסים בצמחייה, בניינים צבעוניים ושימוש בצבעים מנוגדים עזים ובהירים וסדרת ציורים נאיביים בהשפעת ציורי ילדים שעימם יצרתי את סדרת 40 ספרי האמן וציורים נוספים שמושפעים מציורי ילדים ...
