The Flickr התערוכה Image Generatr

מירית בן נון – Henri is Back in Town

הנרי - גבר שחור, לא צעיר, מעט עב-בשר - הוא דמות פיקטיבית, חבר דמיוני, גבר-ליווי שהמציאה לעצמה הציירת מירית בן נון. לאחר שהקדישה את מרבית יצירתה להעצמה נשית ועבודות הנייר הצבעוניות שלה האדירו נשות קריירה אלגנטיות ומעוצבות למשעי, ביניהן – דמותה שלה, פרובוקטיבית וססגונית, גילתה לפתע באמצע חייה, שגבר זר חדר למרחב הציורי שלה. משום מקום, בלא התרעה מוקדמת, הנרי חזר העירה ומבלה עם מירית! הם מתחבקים, רוקדים, ומצמידים לחי־אל־לחי באינטימיות חשודה. האם הם זוג באמת?
מירית בן נון חיה ביומיום לצד גיליונות נייר ומגשים עמוסי מרקרים אקריליים ועפרונות-שמן צבעוניים, המונחים על שולחן המטבח. אלפים מהם היא מרוקנת או שוחקת כדי למלא גיליונות נייר לבנים, בדרך-כלל בגודל A3, ברשת צפופה של דגמים קישוטיים, שמתפתלים, מצטלבים, נרקמים ומעטרים את הדמויות הזוהרות מתוכם. לילות לבנים וימים ארוכים היא מציירת באובססיביות של מי שגילתה את האמנות בעצמה, לא למדה באופן מסודר, אך יודעת היטב שמעשה הציור הוא כל חייה ועילת קיומה בעולם. הדחיפות ניכרת במילוי האינטנסיבי, בצבעוניות הזוהרת, בחושניות ובהנאה מהעשייה עצמה. מצעד הדוגמניות והדוגמנים הצועד בסך מגיב לחיים האורבניים, למסכי הטיק-טוק, לאינסטגרם ולעולם ההוליוודי-דיגיטלי. היא סוגדת לפולחני הסלבס ומגזימה עד גיחוך את התמכרותם לתדמית החיצונית, לפוזה, למחווה הזוהרת. יחד עם זאת, הנשים של מירית חוגגות את עצמן, מתעופפות, מתחצפות, דוחפות אצבע לעין ולאף, ומשמשות לה כאלטר-אגו מתחלף. לפיכך, העובדה שהנרי אינו גבר צעיר ושרירי, גבה קומה ואופנתי, אלא גבר נוטה להשמנה, מתקדם בגילו ולבוש ברישול, מציבה מראה אירונית לפנטזיות האושר והשלמות של עולם האווטארים המדומיין. Henri is Back in Town הוא גם ציטוט גנרי מתוך מערבון אמריקאי כלשהו, אבל בו בזמן הוא גם דמות-צל, נוכחות אלטרנטיבית במטבח/סטודיו של מירית בן נון. בסדרה של עבודות טקסט היא מנהלת דיאלוג פרטי עם עולם האמנות הממוסד, שמתעלם ממנה ומעבודתה הדקורטיבית אך לא מצליח לדכא את הדחף שלה להשמיע את קולה הייחודי.
טלי תמיר

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

בשנת 2020 הוזמנה מירית על ידי ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר רב המכר "נוכחות.משפיעות.מובילות" ,להשתתף בספר בו 111 נשים ממגוון תחומים בחברה הישראלית מספרות על הקריירה שלהן . זהו ספר הנשים השיתופי הראשון בישראל בהוצאת כינרת זמורה .
בשנת 2021 הגתה מירית פרויקט יצירתי בו ציירה 70 מנשות הקריירה אשר השתתפו בספר בצירוף משפט שבחרה כל אחת מהן כמוטו אישי שלה לחיים .
הפרויקט נעשה בשיתוף פעולה עם כל אישה שאותה ציירה ועם ד"ר אפרת ליאני מחברת הספר.
במרץ 2022 הוזמנה מירית ע"י האוצרת הראשית של בנק דיסקונט הגברת שולמית נוס
והציגה בתערוכת יחיד בבנק דיסקונט בתל אביב את סידרת 70 ציורי הנשים .
בהמשך 2022 הציגה תערוכת יחיד נוספת של סידרת הנשים בספרית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב למשך כ 5 חודשים .
הצלחת התערוכה סללה למירית את הדרך לפרסם את ציורי הנשים באופן בלעדי בספר האומנות הראשון שלה. (זמין לרכישה גם באמזון).

בשנת 2023 הוזמנה מירית על ידי ראש מחלקת הבניין בבית החולים איכילוב בתל אביב, להציג עבודות שלה באופן קבוע במחלקות בית החולים שנבנו ושופצו לאחרונה.
הציורים המוצגים דרך קבע
1.מחלקת אי.בי.די - 8 ציורי אקריליק גדולים על קנבס
2.מחלקת ריאות – בניין סוראסקי קומה ראשונה – 11 ציורי אקריליק על קנבס
3.מרפאה לבריאות השד בניין עופר קומת קרקע. – 38 ציורי אקריליק ממוסגרים
של נשים מסדרת הספר "נוכחות. משפיעות .מובילות"

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל

עיבוד והפקה מוזיקלית: טל בן נון וטום פורמן
ניהול אמנותי: טום פורמן וטל בן נון
מילים ולחן: טל בן נון וטום פורמן
עיצוב גרפי: עדי בן נון

רוח חופשית
מירית בן נון נולדה בבאר שבע בשנת 1966 לאורך השנים הציגה תערוכות יחיד והשתתפה בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. כשהייתה בת שש נהרג אביה בתאונת דרכים והותיר אחריו את אשתו ושתי בנותיו, מירית ודנה. בן נון התקשתה להתרכז בלימודים, מה שגרם לבעיות התנהגות, ובגיל ארבע-עשרה נשרה ממערכת החינוך ויצאה לעבוד. הצבעים וכלי הכתיבה הקנו לה מרחב פרטי שקט ודרך משלה לשרוד. העשייה היצירתית הקלה על נפשה הסוערת.
עד תחילת שנות השלושים לחייה עבדה כאשת מכירות טלפוניות ובמשך ארבע עשרה שנים, שרבטה תוך כדי שיחות עם לקוחות אלפי דפי A4 מלאים בקווים ונקודות שנראו כמו מאות ביציות וזירעונים דחוסים אותם נהגה להשליך לפח כשסיימה. בחלק גדול מהדפים הייתה בוחרת מילה אקראית ורושמת אותה כשהיא שמה דגש על תנועת היד. כבר אז הבחינה בצורך ובאובססיה שקיימים בעשייה הזו של שרבוט וכתיבה אין-סופיים.
בן נון מעידה על כך שהחוסר ההכשרה אמנותית לצייר "נכון" שיחרר אותה ממחויבות לכללי הציור ואפשר לה חופש ורוח מרד. בשנת 1998, קיבלה מאחותה מתנה בדי קנבס וצבעי אקריליק. היא המשיכה באקריליק את עולם הקווים והנקודות ממנו הגיעה, חזרה לצייר נשים ומסכות שהופיעו בציורי הילדות והציפה אותם בקווים ונקודות בלי להפריד בין גוף לרקע. זה גם הרגע בו מתחילה בן נון להתייחס לעצמה כציירת ומתייחסת לאמנות כמרכז חייה.
הצבעוניות העזה בציוריה של בן נון סוחפים את הצופה לחוויה חושנית. הצופה מתחקה אחר נחשול הנקודות והקווים שנוצרים בשכבות צבע דחוסות. התנועה מובילה למעין מחול הורמונים נקבי – זכרי המתחולל בגוף האדם ולשותפות בחוויה אמנותית של יצר, תשוקה, התעברות והיוולדות.
תורמות לחוויה זו, העבודות העשירות במאפיינים המזכירים אמנות שבטית אותם משלבת בן נון באמנות פופ מערבית, עכשווית, הומוריסטית ובועטת. בשפת האמנות ייחודית יוצרת בן נון שיח בלתי שגרתי בין תרבויות העבר לתרבות ההווה.
ניכר כי הציורים באים מצורך ותשוקה מתחדשים, כוח הפורץ ישירות מנפשה, יצר קיומי הנובע מתת מודע שאינה יכולה או רוצה להתנגד לו.
בן נון מציבה נשים במרכז הבמה והן המוקד של יצירתה. באורח אובססיבי עוסקים הציורים בניסיון לגעת בחוויה הקיומית של היות אישה בעולם. חלק מציורי הנשים נושאים סיסמאות פמיניסטיות שמדגישות את מאבק הנשים בחברה וביקורת על כך שנשים נדרשות לשלמות ולתפקד כמודל של "יופי, טוהר ואימהות". הפמיניזם פועם בנפשה של בן נון ובאמצעות דמויות הנשים המגוונות ומשחקי יופי וכיעור, מטמיעה בן נון את ההכרה באפשרות הנשית לא להיות "מושלמת" ולהיות עוצמתית, משפיעה ומחוץ לנורמות החברתיות. לשם כך נדרשת יציאה מגבולות מקובלים ושם יוצרת בן נון עולם חדש של רוח חופשית עבור נשים.
מירית בן נון היא אם לשלושה וסבתא לשלושה נכדים.
מירלה טל